תיאטרון פלייבק: שקוף שזה PLAYBACK

תיאטרון פלייבק הוא סוג של תיאטרון אלתור קבוצתי, אשר פותח בשנת 1967 על ידי הבמאי והפעיל האמריקאי רון דייויס. מטרתו של תיאטרון זה היא לעסוק בקהל. שלא כמו צורות תיאטרון אחרות, תיאטרון פלייבק אינו משתמש בתסריטים או דיאלוג, אלא משתמש באפקטים קוליים ומוזיקה כדי להציג דיאלוג או פעולה.

השחקנים מורכבים לעתים קרובות כדמות אחת או יותר מהסיפור המסופר. השחקנים מונחים על ידי "במאי" שאומר להם אילו פעולות יש לבצע ומתי יש לבצע אותם. הבמאי גם מרמז על צלילים מתוך רשימת השמעה לאייפוד המתאימה למצב הרוח של הסיפור המסופר.

השחקנים מגיבים באופן ספונטני לסביבתם, לתפאורה או לרגשות המתוארים בדמויותיהם באותו רגע מבלי לשנן שורות לפני כן.

תיאטרון פלייבק הוא סוג של מופע אימפרוביזציה תיאטרלי שבו שחקן או שחקנים מציגים מונולוג המבוסס על תגובות הקהל למילים, ביטויים ומחוות שונות של השחקן.

תיאטרון פלייבק הוא לא רק לקומדיה. ניתן להשתמש בו בטיפול, חינוך ורוחניות.

תיאטרון פלייבק הוא סוג של תיאטרון אלתור, המאפשר לשחקנים להשתמש בגופם, בקולם ובדמיונם כדי להעביר מילים או מחשבות של הקהל.

צורת תיאטרון זו פופולרית במדינות מזרח אירופה כמו רומניה, בולגריה, מקדוניה ורוסיה.

תיאטרון הפלייבק מקורו גם בארצות הברית כעיבוד של צורות אירופיות לתנאים תרבותיים מסוימים.

הרפרטואר הוא כיום בעיקר צפון אמריקאי עם תרומות משמעותיות מאמריקה הלטינית ואפריקה.

הצורות הפופולריות כוללות גרסאות נודדות כגון The Awkward Hour and Fools Theatre; גרסאות קבועות כגון Magnifico; וגרסאות תיאטרליות כגון תיאטרון ספורט.

תיאטרון פלייבק הוא סוג של תיאטרון מאולתר שניתן להשתמש בו כדי לחקור רגשות וזיכרונות.

סוג זה של תיאטרון הוא פרי סדנת אלתור שיצרו דזי קרוקט, ג'ואן שקל ורון דייויס בסוף שנות השישים.

אנשים המשתתפים בצורה זו של תיאטרון מוזמנים לעלות על הבמה ולבצע את מה שהם מרגישים שהם זוכרים על סיפור שסיפר אדם אחר. הם אינם נדרשים להשתמש באביזרים או בתחפושות כמו רוב צורות התיאטרון האחרות.

אולמות ההפעלה אינם מתוכננים, מה שאומר שניתן להתאים אותם למטרות שונות. לדוגמה, אולמות פלייבק עשויים לשמש כטכניקה טיפולית לילדים שחוו טראומה או למבוגרים שרוצים לשתף אחרים בחוויה שלהם עם דמנציה. הם יכולים

איך פלייבק בתיאטרון בנוי?

תיאטרון פלייבק הוא סוג של תיאטרון שבו המבצע מספר סיפור על ידי משחק החלקים, בעוד ששחקנים אחרים מספקים אפקטים קוליים, מוזיקה וקריינות.

את ההיסטוריה של תיאטרון הפלייבק אפשר לייחס לסדנאות האלתור של קית 'ג'ונסטון בוונקובר ב -1975.

קית 'ג'ונסטון הוא אלתור בעל שם ומחבר הספר "אימפרוביזציה לשחקנים". הוא סייע לשחקנים ולאנשי מקצוע אחרים לשפר את כישורי התקשורת שלהם על ידי לימד אותם לחשוב במהירות, להיות יצירתיים ולקיים אינטראקציה עם אחרים.

שחקנים לוקחים על עצמם פרסונות שונות שאינן קבועות מראש אך נובעות מאינטראקציות עם שחקנים אחרים ועם הקהל. כדי ליצור פרסונות אלה, הם ישתמשו בכל החפצים הזמינים בחדר או בחפצים של כל אחד אחר. הרעיון הוא שכל שחקן יפתח באופן ספונטני דמות המבוססת על רגשותיו זה כלפי זה או מישהו אחר בחדר. הקהל צופה כשהסצינות הללו מתרחשות, לעתים קרובות מבלי להבין שהן נצפות, עד שהדמויות חוזרות למקומותיהן במרכז הבמה.

מה המהות של תיאטרון פלייבק?

תיאטרון פלייבק הוא צורה של תיאטרון אלתור שבו השחקנים "ישחזרו" אירוע, סצנה או סיפור שתואר בפני השחקנים על ידי הקהל. צורת אמנות זו מבוצעת ללא אביזרים או תחפושות.

חברות תיאטרון החלו להשתמש בתיאטרון פלייבק להופעות כדי לשפר את חוויית הקהל על ידי כך שהן יכולות להשתתף בסצנות משחזור מהסרטים האהובים עליהן, מתוכניות טלוויזיה ומדיות אחרות.

ישנם שימושים רבים אחרים גם לתיאטרון פלייבק. לדוגמה, הוא יכול לשמש ככלי טיפולי לסייע לאנשים להתבטא באמצעות ביטוי קצה פתוח. זה יכול לשמש גם כדרך ליצור אמפתיה בקרב קבוצות של אנשים שאולי לא חולקים רקע או חוויות תרבותיות.

מעונינים להזמין מופע פלייבק לקבוצה שלכם?

התקשרו עכשיו והזמינו מופע אצלכם בבית\בבית הספר\במקוםם העבודה או בכל מקום אחר